אונקלוס הגֵר והמזוזה

עפ"י מסכת עבודה זרה י"א
מקור
(www.galim.org.il/m/mezuza/story/0.html)

אונקלוס היה גֵר (אדם שהתגייר, שקיבל עליו את היהדות) שחי לפני כמעט אלפיים שנה. הגמרא מספרת שהיה בן אחותו של קיסר רומא. אונקלוס החליט שהוא רוצה ללמוד את תורת היהודים. הוא למד ולמד עד שהחליט להצטרף לעם היהודי ולהתגייר.

המשך » « סגור

כששמע הקיסר שאחיינו התגייר הוא רתח מכעס, כי הוא שנא מאוד את היהודים. הוא החליט להחזיר את אונקלוס הביתה לרומא, שלח חיילים לביתו של אונקלוס והורה להם לעצור אותו ולהשיבו למולדתו ולאמונה ה"נכונה".

מה רב היה כעסו של הקיסר כאשר החיילים לא חזרו! אונקלוס קיבל את פני החיילים בסבר פנים יפות ושוחח עמם על השינויים שעשה בחייו. החיילים התרשמו מאוד מדבריו והחליטו אף הם להתגייר! שוב החליט הקיסר לעצור את אונקלוס, ושוב שלח קבוצה של חיילים אל ביתו. גם החיילים האלה הוקסמו מדבריו ומדרכו של אונקלוס והחליטו, כמו קודמיהם, ללמוד יהדות ולהתגייר. הקיסר התרגז עוד יותר והורה לקבוצה שלישית ללכת אל ביתו של אחיינו ולהביא אותו אליו. הפעם הִנחה את החיילים שלא לדבר עם אונקלוס מילה. וכך עשו.

החיילים עצרו את אונקלוס והובילו אותו לפתח הבית. ליד הפתח הוא נעצר, נישק את המזוזה וחייך. החיילים לא יכלו עוד להתאפק ושאלו אותו: "באנו לאסור אותך ולהביא אותך אל דודך, קיסר רומא. מדוע אתה מחייך?" השיב אונקלוס: "אענה לכם בשאלה. מה ההבדל בין מלך בשר ודם לבין האלוהים, מלך מלכי המלכים?" חשבו החיילים ולא ידעו להשיב.

אמר להם אונקלוס: "מלך בשר ודם יושב בתוך ארמון ועבדיו שומרים עליו מבחוץ, ואילו מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, עושה בדיוק את ההפך: עבדיו, העם היהודי, נמצאים בתוך הבית והוא שומר עליהם מבחוץ. את המזוזה שנישקתי ציווה ה' על היהודים לקבוע בפתח של כל חדר ובכניסה של כל בית. המזוזה מזכירה לנו שהאל שומר עלינו בבואנו ובצאתנו.

לכן חייכתי. נישקתי את המזוזה וחייכתי, כי אין בלִבי מורא ופחד. המזוזה הזכירה לי שיש מי ששומר עליי!" שמעו זאת החיילים הרומיים והחליטו גם הם להישאר עם אונקלוס. כאשר שמע זאת הקיסר הרומי, לא שלח עוד להביא את אונקלוס אליו לרומא.

שני חסידים ומזוזה

נכתב ע"י ג'פרי לנד
מקור
(www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/545367)

גיבור הקומיקס מימי הילדות בא לבדוק מזוזות אצלי בבית..

בצעירותי, הייתי קורא נלהב של סיפורי קומיקס. גיבור הקומיקס האהוב עליי היה אדם לבוש בצורה משונה שהקדיש את חייו למלחמה בפשע. אנשי העולם התחתון שנאו אותו שנאת מוות, אבל העיתונות והציבור לא הבינו נכונה את מעשיו ואף זלזלו בו. לאחרונה, בכל פעם שאני חושב עליו, חולפת במוחי מחשבה שיתכן ולגיבור האלמוני מסכה נוספת: מסכה של חסיד צעיר.

המשך » « סגור

היה זה לפני חדשים מספר. סיימתי את ההרצאה האחרונה לתלמידיי ויצאתי אל הרחוב. מולי ראיתי רכב גדול – מעין בית על גלגלים – ומתוכו בוקעת מוזיקה יהודית. באזור הרכב הסתובבה קבוצת חבדניקים צעירים בלבוש חסידי מסורתי ובכובע שחור לראשם. הנאום שאחד מהם התנדב לשאת באוזניי על סכנת ההתבוללות לא עניין אותי כל-כך, אך הייתי סקרן לראות כיצד נראה הרכב שלהם מבפנים. בזכות הסקרנות שלי זיכו אותי החבדניקים בהנחת תפילין (לא תאמינו, אך הפעולה הפשוטה הזו עוררה בי זיכרונות מימי הילדות שלי), וכשיצאתי החוצה היו בידי כמה עלונים ונרות שבת עבור בתי בת החמש.

כמה שבועות לאחר-מכן עסקתי במרץ ב "פרויקט סידור המשרד" (פרויקט דו-חדשי, יש לציין), במהלכו גיליתי את העלונים שקיבלתי מהחבדניקים קבורים אי-שם תחת ערימת מסמכים. הצצתי בהם; הם כללו דברים אודות הדלקת נרות שבת, לימוד תורה, הנחת תפילין, נתינת צדקה ורכישת ספרי קודש עבור הבית. עלון אחד עסק בחשיבות המזוזה אותה יש לקבוע בפתחי הבתים. הבחנתי במשפטים הבאים: "אותיות המזוזה חייבות להיכתב בכתב יד על גבי קלף... עם השנים המזוזה יכולה להתקלקל או להיסדק, ולכן יש לבודקה על ידי סופר סת"ם מומחה לפחות פעם בשלוש וחצי שנים". את המזוזה הכחולה שלי קניתי בטיול בארץ לפני שש שנים תמורת 5 דולרים, והמוכר היה נראה אדם הגון שהבטיח שהכול בסדר. אך מאז חלפו כבר שש שנים. אולי הגיע הזמן?

שלומי ויוסי מטנק המצוות של חב"ד הגיעו לביתי באיחור של חצי שעה. תוך עשר דקות הם פתחו את הנרתיק, הוציאו את תוכנו והודיעו לי בנימה רשמית שהמזוזה פסולה. בתוך הנרתיק המהודר הייתה חתיכת נייר עליה מילים מודפסות במכונת צילום. הרגשתי שאני מתמלא כעס. באיזה זכות הנערים האלה יגידו לי מה לעשות? "זה לא יכול להיות! קניתי אותה בישראל! שילמתי עליה חמש דולר!"

יוסי ניסה לשכך את זעמי. "אדוני, זה מקרה שכיח למדי. "מבצע המזוזה" שלנו כבר מצא בעיות רבות במזוזות. לעיתים קרובות מזוזות הנקנות בחנויות של מוכרים נחמדים נמצאו פסולות. בכנסת ישראל, חברת הכנסת שולמית אלוני, מצאה לנכון להציע הצעת חוק שמטרתה למנוע הונאה במכירת מזוזות. שילמת כסף עבור הנרתיק המפואר, אך פרשיית הקלף שבתוכו פסולה. ניתן לקיים את מצוות המזוזה רק עם פרשייה כשרה". התפרצתי לתוך דבריו והבהרתי לו שבשביל הבית שלי אסתפק במזוזה מודפסת על נייר של מכונת צילום.

שלומי מישש את מיקום המזוזה על המשקוף וניסה להרגיע אותי. "כמעט בכל יום אנו נתקלים במזוזות פסולות מכל הסוגים, ממזוזות מודפסות במכונת צילום ועד לציטוטים שונים מהתנ"ך. כמעט בכל יום אנו נתקלים באנשים כמוך הכועסים משום שהוּלכו שולל. אך אנא, אל תיתן לכעס שלך למנוע אותך מקיום המצווה" (טוב, אני מניח שאכן אין זו אשמתם שהמוכר הוליך אותי שולל).

"המזוזה היא ברית בין האלוקים והעם היהודי", הוא המשיך. "כשאתה קובע מזוזה כשרה בפתח הבית, בורא העולם מגן על הבית ועל הדרים בו בכל מקום שהם נמצאים" (כבר התחלתי להעריץ אותו על האמונה התמימה שלו). "אנשים בונים בתי יוקרה ומשקיעים אלפי דולרים בעיצוב פנים, אך הם נוטים לשכוח שהיופי האמיתי של הבית היהודי מתבטא במשהו זול למדי: מזוזה בפתחי הדלתות".

עם קצת שכנוע משני החסידים הללו, הגעתי למסקנה, שמוטב לקיים את המצווה על הצד הטוב ביותר, במיוחד כשמדובר בפעולה כה פשוטה במחיר לא יקר במיוחד. בסוף המפגש, קבעו החסידים מזוזות על כל דלתות ביתי.

כשעזבו, דמיינתי שוב את גיבור הילדות שלי מספר הקומיקס הלוחם בפשע ומסכל את כוונות הזדון של אנשי העולם התחתון. דמיינתי כיצד הוא נלחם בסוחרים הערמומיים המחללים את הדת שלנו. דמיינתי כיצד הוא יוזם חקיקת חוקים למניעת רמאות במצווה חשובה זו שכולנו רוצים לשמור. ראיתי בעיני רוחי כיצד הוא עובר מבית לבית, ומעודד אותנו לבדוק את המזוזות אצל סופר סת"ם מומחה כדי לוודא שהן עדיין כשרות. בדמיוני שמעתי אותו אומר "הפרשיות הקטנות האלו הן ברית עם ה', ומגנות על בתינו ועל יקירינו. אנא, אל תעלים עין מאוצר כזה".

המזוזה שנעלמה

נכתב ע"י ללא שם
מקור
(www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/581008)

מזוזות נעלמות בשתי ערים בארה"ב. תעלומה?

יום אחד, בין הרצאה להרצאה, שבתי אל חדרי במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת UCLA (אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס) וגיליתי כי המזוזה שהייתה קבועה על פתח חדרי נעלמה.

המשך » « סגור

הייתי מודאגת במקצת אך לא יכולתי להקדיש לכך זמן רב: ההרצאה הבאה, מאת מרצה אורחת – פרופסור מעיר אחרת בארה"ב העוסקת רבות בנושאי יהדות – עמדה להתחיל. ההרצאה התנהלה כמתוכנן, ולאחריה ניגשתי אל המרצה וסיפרתי לה על המאורע.
היא הרגיעה אותי וסיפרה לי את הסיפור הבא, שאירע בעירה לפני זמן לא רב: "אחת מתלמידותיי באוניברסיטה בה אני מלמדת, ביקשה ממני לסייע לה להתקין מזוזות בפתח דירתה. עשיתי זאת בשמחה, ויחד קבענו מזוזות על כל הפתחים, וגם על הפתח החיצוני הפונה אל המסדרון המשותף לה ולדיירים אחרים, ביניהם סטודנטים.”

"כמה שבועות לאחר-מכן שבתי וביקרתי אותה בדירתה ולא הבחנתי במזוזה על הפתח. לרגע חשבתי שהיא הוסרה, אך כשנכנסתי אל הדירה גיליתי כי היא נקבעה מחדש במשקוף הפנימי”. "תלמידתי הסבירה לי במעט בושה שחברתה, יהודיה אף היא, ביקשה ממנה ללא הרף להסיר את המזוזה. "מדוע עלייך להתגרות בחברינו לספסל הלימודים שאינם יהודים"? היא שאלה. למרות שהיא באופן אישי לא ראתה בכך כל פסול, היא נעתרה לבקשתה והחליפה את מקום המזוזה.”
"לא אמרתי דבר" – ממשיכה הפרופסור לספר – "למרות שהצטערתי על מה שאירע". "והנה, זמן קצר לאחר-מכן באה התלמידה וסיפרה לי בשמחה כי היא השיבה את המזוזה למקומה הטבעי, אל המשקוף החיצוני.”

"הסתבר, שיום אחד הגיע אליה חבילה בדואר. הדוור לא מצא אותה בדירתה, והשאיר לה פתק על הדלת שהוא השאיר את החבילה אצל השכן מלמעלה, אדם שאפשר לסמוך עליו. "היא מיהרה לקבל את החבילה מן השכן, ולאחר שהודתה לו הוא אמר: "שלום". – "האם אתה יהודי"? היא שאלה אותו, והוא החל להחוויר ולהסמיק חליפות. מתברר שהוא שרד את השואה, שם איבד את אשתו וילדיו. מאז, הימים חולפים עליו בבדידות משוועת. "אך אמרי נא לי" שאל השכן, "מדוע הסרת את המזוזה מפתח דלתך"? ואז הוא סיפר לה כי מדי פעם, כאשר המסדרון היה ריק, הוא היה מתגנב אל עבר דלתה, עומד ליד המזוזה, מנשק אותה וממרר בבכי. הקרבה אל המזוזה העניקה לו מעט מרגוע".

הפרופסור סיימה את סיפורה, ואני נותרתי תמהה. האם גם למזוזה שלי אירע מעשה דומה? התפלאתי. נפרדתי ממנה לשלום ושבתי אל הדירה. בדרך, חברה שלי קראה לעברי: "היי, ראיתי כי המזוזה שלך הייתה רפויה מעט והחלטתי להסירה ולשמור אותה במקום בטוח" היא אמרה.